הטירה הפנימית - תרזה מאווילה

"…עלה בראשי רעיון טוב אשר ישמש כבסיס לדברים שאני עומדת לכתוב. חשבתי להמשיל את הנשמה שלנו לטירה העשויה כולה מיהלום יחיד או מבדולח צלול מאוד, ובה חדרים רבים, כשם שבשמים יש היכלים רבים… כיצד לדעתכן ייראה משכן זה, המקום שבו יתענג מלך נבון כל כך, טהור כל כך, מלך רב עוצמה ורב חסד…?"

"הטירה הפנימית" נכתב בספרד במאה ה-16 תוך פניה ישירה אל נזירות מסדר "הכרמליתיות היחפניות" בכדי לעזור להן לשפר את תפילתן ולהגיע אל מרכז הנשמה. הוא מתאר מסלול מדויק דרך שבעת ההיכלים מהם מורכבת הנשמה, על החסדים, האפשרויות והסכנות הטמונות בכל היכל. הספר נכתב מאישה אל נשים אחרות, דבר נדיר לכשעצמו בכנסיה של אותה תקופה, באינטימיות נוגעת ללב.
תרזה מאווילה מתבלטת בין האנשים החשובים מתקופתה כמייסדת של מנזרים רבים וכבעלת תפקיד מפתח בתרבות של המאה השש עשרה. היא הייתה דמות מפתח בכנסייה הקתולית וזאת בשל המימד המיסטי שהיא הוסיפה לדוקטרינה הדתית.

הטירה הפנימית (במקור Las Moradas) נחשב בעיני רבים ליצירת המופת של תרזה מאווילה. הוא נכתב לאחר שהאינקוויזיציה החרימה את כתב היד של ספרה הקודם 'ספר חיי', ובעקבות הפצרותיו של האב גרסיאן שתכתוב ספר חדש שבו היא תדבר על החוויות הפנימיות שלה מבלי לציין שמות של אנשים. תרזה התנגדה בחריפות, הן משום שסבלה מזה זמן רב מכאבי ראש שהחלישו אותה, והן משום שהרגישה חסרת השראה ספרותית בכדי לענות על מה שהתבקש ממנה. לבסוף תרזה הסכימה והחל מה-2 ביוני 1577, בחמישה עשר ימים בלבד היא השלימה את כתיבת שלושת ההיכלים הראשונים. לאחר הפסקה של מספר חודשים בשל התחייבויות אחרות – שבהם היא מצליחה להשלים את ההיכל הרביעי ולהתחיל את החמישי – היא משלימה את שישה עשר הפרקים האחרונים בפרץ של יצירתיות בחורף של אותה השנה. גם אם באופן התחלתי נראה שהייתה לה מטרה מוצהרת לפתור "מספר ספקות בנושא התפילה", למעשה מיד מתגלה המטרה האמיתית של תרזה, שהיא לתאר את התחנות האחרונות של החיים הנוצריים ואת המשמעות העמוקה של הקדוּשה: "וגם לגבי האופן שבו אלוהים פועל אז בנשמה, כלומר על אותן תופעות העל טבעיות מדובר אך מעט. כעת, משנדבר ונמחיש זאת בדרכים שונות, תהיה זו לבטח נחמה גדולה כיוון שנבין טוב יותר את המבנה השמיימי הזה שנמצא בתוכנו, המוכר כה מעט לבני התמותה, למרות שרבים מהם נכנסים אליו".
כל המסלול הנזירי שעוסק בדרך אל השלמות ממוצה כבר בפרקים הראשונים (שלושת ההיכלים הראשונים), בעוד שהגרעין המרכזי של היצירה נפרש בשאר עשרים ושניים הפרקים, בהם תרזה מעמיקה בעמודים בלתי נשכחים את העושר של החוויות המיסטיות שהבשילו בה, בעיקר בחמש השנים האחרונות של חייה.